העמדה ההתייחסותית בפסיכואנליזה: השדה, הסובייקטיביות והשיח

העמדה ההתייחסותית הינה אינטגרציה של גישות ומושגים פסיכואנליטיים, המציעה הרחבה לחשיבה הפסיכואנליטית הקלאסית, באופן המאפשר שיח עם גישות שונות ועם מקורות השראה אקלקטיים. ההנחה עליה מתבססת עמדה זו היא כי הנפש, כמו גם המצוקות בגינן מגיעים אנשים לטיפול, נוצרת בתוך יחסים ובמפגש עם האחר/ת, עם השפה ועם התרבות. בהמשך לכך, גם הריפוי, על פי הבנה זו, חייב להתרחש בתוך יחסים.

בקורס:

• נסקור את התפתחות העמדה ההתייחסותית שבבסיסה תפיסת הטיפול כהתרחשות בינאישית, בין שני סובייקטים (אינטרסובייקטיבית), המציגה תנועה מפסיכולוגיה של אחד לפסיכולוגיה של שניים.

• נתבונן בהתפתחות ההיסטורית של הרעיונות הפסיכואנליטיים מפרויד ופרנצי עד לרעיונות ההתייחסותיים בעשורים האחרונים.

• נעקוב אחר עבודתם של תיאורטיקנים כמו סטיבן מיטשל, לואיס ארון, עמנואל גנט, ג'סיקה בנג'מין, פיליפ ברומברג ואחרים, ונדון במושגים כמו אנאקטנמט, טראומה ודיסוציאציה, מצבי עצמי, הכרה הדדית ועוד.

הלמידה תלווה בדוגמאות קליניות ובדיון חי על רגעים מחדר הטיפול. נשים דגש על התמקמות המטפל.ת, על עמדתו.ה ועל האופן שבו עמדה זו משפיעה על המטופלים.ת והטיפול.