פרופ' ברוס וומפולד בשיחה עם פרופ' ענר גוברין ופרופ׳ שרון זיו ביימן על שכנוע, ריפוי, ועתיד הפסיכותרפיה.

למעלה משישים שנה, ספרו של ג'רום פרנק Persuation and Healing  מאיר את המנגנונים המרכזיים שהופכים פסיכותרפיה ליעילה על כל צורותיה. התיאור שמציע פרנק למנגנונים המשותפים לגישות הטיפול השונות מהווה את אחד ההסברים המרכזיים ל"אפקט ציפור הדודו", מושג שטבע שאול רוזנצווייג ב- 1936, המתבסס על ציפור דודו בספר "עליסה בארץ הפלאות" שרצה וצועקת "כולם מנצחים וכולם מקבלים פרסים", ומתייחס לממצא החוזר הנשנה במחקר בפסיכותרפיה לפיו אין הבדלי יעילות בין הגישות השונות.

במהדורה מעודכנת והמורחבת שהתפרסמה לאחרונה, ברוס וומפולד מצטרף לג'וליה פרנק בהרחבת עבודה פורצת דרך זו אל תוך המאה ה-21, ומציע תובנות עמוקות לתחום המתמודד עם שאלות של ראיות, יעילות, ומהותו של השינוי הטיפולי.

ברוס וומפולד הקדיש שלושה עשורים לאתגר ההנחות הבסיסיות ביותר שלנו על אופן פעולתה של הפסיכותרפיה. מחקריו חושפים שכאשר הן ניתנות כראוי, כל הגישות הפסיכותרפויטיות המבוססות מגלות יעילות שווה פחות או יותר. "הפרש האפס" הזה הוא גילוי מהותי לגבי מה שבאמת חשוב בעבודה הטיפולית. באמצעות המודל ההקשרי שלו (contextual model), וומפולד מדגים שהגורמים המשותפים לטיפול יעיל - הקשר הטיפולי, רציונל טיפולי קוהרנטי, ומיומנות המטפל ביצירת תקווה וציפייה לשינוי - חשובים הרבה יותר מהטכניקות הספציפיות המבדילות בין גישה אחת לאחרת.

המהדורה החדשה של שכנוע וריפוי מרחיבה את תובנותיו המקוריות של פרנק לגישות טיפוליות עכשוויות, מנרטיביות וקוגניטיביות-התנהגותיות ועד להתערבויות דיגיטליות והכשרת מטפלים לא-מקצועיים בקהילות מוחלשות.

הספר בוחן ריפוי פסיכולוגי כתופעה מדעית ותרבותית כאחד. וומפולד ממקם את הפסיכותרפיה המקצועית בתוך הקשר אנושי רחב: היא חולקת מנגנונים בסיסיים עם ריפוי באמונה, עם פרקטיקות ריפוי מסורתיות, ועם היכולת האוניברסלית שלנו להחלים זה את זה דרך נוכחות, הכרה וקשר אנושי משמעותי.

תרומתו הייחודית של וומפולד נעוצה במפגש הנדיר בין קפדנות מחקרית לרגישות הומניסטית. מחקריו חושפים שמטפלים יעילים אינם נבדלים בטכניקות שהם מיישמים, אלא ביכולות אנושיות מדידות: הם יוצרים קשר טיפולי גם עם המטופלים הקשים ביותר, מסבירים את הגישה שלהם בבהירות ובחום, קוראים רגשות מוסתרים ומגיבים אליהם ברגישות, ומצליחים לשמור על גמישות מבלי לאבד כיוון. הממצא המטלטל ביותר? מטפלים לא בהכרח משתפרים עם השנים. נתון זה מחייב אותנו לחשוב מחדש על התפתחות מקצועית - לא כצבירת ניסיון פסיבית, אלא כתרגול מכוון ומתמיד.

בעולם הנוטה לפרוטוקולים נוקשים ול"ראיות מבוססות", וומפולד מציע נקודת מבט מפתיעה. המחקרים אכן מאשרים שפסיכותרפיה עובדת - לעתים טוב יותר מתרופות ולאורך זמן. אבל ההצלחה אינה טמונה בביצוע מדויק של פרוטוקול, אלא ביכולת האנושית ליצור סיפור משמעותי על הסבל ודרך אמינה להקלה. , זהו מדע שמכיר במורכבות האמיתית של ריפוי נפשי, מדע שמבין שבני אדם משתנים דרך יחסים ומשמעות, לא דרך טכניקות בלבד.

הצטרפו אלינו לערב שיחה עם ברוס וומפולד, בו נחקור:

• כיצד המודל ההקשרי יכול לשנות את הבנתנו מה הופך טיפול ליעיל?

• מה משמעות "הפרש האפס" בין טיפולים עבור הפרקטיקה הקלינית וההכשרה המקצועית?

• איך מטפחים את הכישורים הספציפיים המאפיינים מטפלים יעילים במיוחד?

• איזה תפקיד צריכה מדידת תוצאות למלא בעבודה הקלינית היומיומית?

• כיצד יכולה הפסיכותרפיה לשמור על הליבה ההומניסטית שלה תוך עמידה בדרישות להוכחות ואחריותיות?

• מה צופן העתיד לפסיכותרפיה בעידן של התערבויות דיגיטליות ובינה מלאכותית?

• איך מגשרים על הפער בין ממצאי מחקר למציאות החיה של הפרקטיקה הקלינית?

ערב למטפלים, חוקרים, וכל מי שמבקש להבין את האמנות והמדע של ריפוי פסיכולוגי.

ברוס א. וומפולד, בעל דוקטורט ותעודת הסמכה מקצועית (ABPP), קיבל את הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה ייעוצית מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה. כיום הוא פרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה ייעוצית באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון ומכהן כמדען ראשי ואחד ממייסדי  Skillsetter.com - פלטפורמה דיגיטלית לתרגול מכוון של מיומנויות בין-אישיות. וומפולד הוא עמית (Fellow) של איגוד הפסיכולוגים האמריקאי ובעל הסמכה מהמועצה האמריקאית לפסיכולוגיה מקצועית בתחום הפסיכולוגיה הייעוצית. הוא זכה בכמה פרסים יוקרתיים: פרס התרומה המקצועית למחקר יישומי מאיגוד הפסיכולוגים האמריקאי (2007), פרס הקריירה המחקרית המצטיינת מהאגודה לחקר הפסיכותרפיה (2015), ומדליית הזהב להישגי חיים ביישום הפסיכולוגיה מהקרן האמריקאית לפסיכולוגיה (2019). וומפולד פיתח את "המודל ההקשרי של פסיכותרפיה" (Contextual Model of Psychotherapy), המסוכם בספרו "הוויכוח הגדול על פסיכותרפיה: העדויות למה שגורם לפסיכותרפיה לעבוד" (The Great Psychotherapy Debate: The Evidence for What Makes Psychotherapy Work).