מטופל שותק, אבל גופו מדבר. מטופלת מתארת כאב שאין לו מקור רפואי. מטופל אחר מרגיש מנותק מגופו כאילו הוא צופה בעצמו מבחוץ. מה עושים עם הגוף בחדר הטיפולים?

הספר נולד מתוך עשור של דיאלוג בין חמישה מטפלים מעולמות הפסיכולוגיה הקלינית והרפואית, הפסיכותרפיה והפסיכיאטריה שביקשו לבחון את מקומו של הגוף בטיפול הנפשי. השאלות היסודיות שבהן עוסק הספר הן: מהם יחסי גוף-נפש? וכיצד משלבים גישות מזרחיות ומערביות בעבודה קלינית?

הפרקים העיוניים בספר:

• עינת דרוקר - "הגוף של אנשי המילים״: שאלת הגוף בטיפול אצל מטפלים מילוליים בקונטקסט של ריבוי שפות ואמיתות.

• תמר אשל-ביאלר - "גוף-נפש-משמעות: סיפורה של מצוקה ללא שם״: מבט אנתרופולוגי על סימפטומים פיזיים שאין להם הסבר רפואי, על מצוקות מעוגנות בגוף, ועל שבחי אי-הידיעה.

• אלון רשף - "החזקה, הכלה ואינטגרציה באשפוז פסיכיאטרי": על מקומם של הגוף והרפואה המשלימה במסגרת אשפוזית, ועל האפשרות לשלב שפות טיפוליות שונות בתוך מערכת הבריאות.

• נעמי אורבך-שבילי - "הצ'י: על תרומתו של 'השלישי' להבנת תנועת החיים": על המושג המרכזי ברפואה הסינית ובפילוסופיה הדאואיסטית, ומה הוא יכול לתרום לשפת הפסיכותרפיה.

• יורי סלע - "מהפירוש האמפטי למותאמות הגוף-נפש כפירוש": על התבוננות זן בנוכחותו של המטפל, על תשומת לב מרחפת, ועל המעבר מפירוש המציאות להתמרת המציאות.

• לצד הפרקים העיוניים, הספר כולל דיאלוגים בין הכותבים - לעיתים סוערים - וכן סיפורים אישיים על הדרך שהביאה כל אחד מהם לעסוק בגוף ובנפש.

בשיחה עם מחברי הספר נעסוק בשאלות:

• כיצד הגוף נכנס לחדר הטיפולים - ומתי עדיף שיישאר בחוץ? מה ההבדל בין התערבות גופנית לבין קשב לגוף? האם אפשר לשלב מדיטציה בטיפול דינמי - ומה המחיר בשילוב כזה?

• מה עושים עם מטופל עם סימפטום גופני שאין לו הסבר רפואי? מתי זאת "סומטיזציה" ומתי זה משהו אחר לגמרי - ואיך בכלל מחליטים?

• איך מתמודדים עם הפיתוי "לעשות משהו עם הגוף" כשהמטופל חסום או כשהטיפול המילולי לא עובד? מתי זו התקדמות ומתי זו בריחה מהעבודה הקשה הכרוכה בטיפול מילולי ממושך?

• מה קורה כשהמטפל מרגיש משהו בגופו במהלך הפגישה - לחץ בחזה, עייפות פתאומית, אי-שקט? האם זה מידע קליני או רעש?

• האם יש סכנה באימוץ מושגים מזרחיים כמו "צ'י" או "זן" בתוך שפה פסיכותרפויטית מערבית? מתי זה מעשיר ומתי זה מטשטש?

• כיצד משלבים עבודה גופנית במסגרת מוסדית – בית-חולים, קופת-חולים - שבה הזמן קצר והלחץ להשגת תוצאות גדול?

• מה ההבדל בין "להחזיק" מטופל לבין "להכיל" אותו - ובאיזה אופן הגוף קשור לזה?

• האם עשור של דיאלוג בין חמישה מטפלים עם גישות שונות הוביל ליותר הסכמה, ליותר מחלוקות או ליצירה של משהו חדש?

על הכותבים:

נעמי אורבך-שבילי, פסיכותרפיסטית ומדריכה באוריינטציה דאואיסטית ובודהיסטית, מטפלת ברפואה סינית, מתרגלת ומלמדת צ'יקונג. מייסדת-שותפה של 'מכון דמו"ת ושל 'התוכנית לפסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח-מערב', אוניברסיטת תל-אביב. מלווה יחידים וצוותים העוסקים בחשיבה אינטרדיסציפלינרית בטיפול נפשי. בעבר הייתה חברה בצוות פיתוח רעיוני של השירות הפסיכיאטרי, בית-חולים 'העמק', וחברה בוועדת-ההקמה של 'איגוד ישראלי רב-תחומי לפסיכותרפיה'.

תמר אשל-ביאלר, פסיכולוגית קלינית בכירה ודוקטורנטית בחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה. הדוקטורט: "מצוקה ללא שם" עוסק בסימפטומים פיזיים לא מוסברים רפואית. היא מקימה-שותפה של תחום טיפול גוף-נפש בבית-חולים 'העמק' בו עבדה 22 שנה. מדריכה ומרצה בתחום של פסיכותרפיה בשילוב גוף-נפש במסגרות שונות, ועובדת ב'עמך' בפסיכותרפיה והדרכה.

עינת דרוקר, פסיכולוגית קלינית ורפואית בכירה. מנהלת מערך השירות הפסיכולוגי בבית חולים "העמק" עפולה. עוסקת בקידום חשיבה ועשייה משלבת של גישות ושפות טיפוליות שונות. בין היתר קידמה בביה"ח את פרויקט 'כלנפש', ותמכה בהטמעת גישות גופנפש בשירות הפסיכיאטרי. לימדה והכשירה אנשי מקצוע בתחום החשיבה הדינמית במסגרת ביה"ס לפסיכותרפיה 'זרמים' באוניברסיטת חיפה, ובמסגרות שונות בשירות הציבורי. בעבר הייתה מעורבת בקידום מערך ארצי לטיפול בילדים ונוער בסיכון.

ד"ר יורי סלע, פסיכולוג קליני, פסיכואנליטיקאי, פסיכותרפיסט אינטגרטיבי וחוקר פרשנות ותרבות. ייסד את בית ספר 'מגע' לשיאצו והוא מייסד שותף של 'מכון דמו"ת ושל 'התוכנית לפסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח-מערב', אוניברסיטת תל-אביב. בעבר חבר בצוות פיתוח רעיוני של השירות הפסיכיאטרי בבית חולים 'העמק' ובוועדת-ההקמה של 'איגוד ישראלי רב-תחומי לפסיכותרפיה'. מלמד ב'תוכנית לפסיכותרפיה' באוניברסיטת תל אביב וב'מכון ת"א לפסיכואנליזה בת זמנינו'. מתרגל טאי-צ'י וזאזן. פרסם ספרי שירה, פרוזה ועיון.

ד"ר אלון רשף, פסיכיאטר, מנהל המערך לבריאות הנפש בבית-חולים 'העמק', ומרצה בכיר בפקולטה לרפואה בטכניון. בוגר בי"ס לפסיכותרפיה דינמית באוריינטציה פסיכואנליטית, ובוגר קורס הכשרה ברפואה סינית לרופאים. עוסק בחקירה והטמעה של אינטגרציה בין שפות שונות בטיפול נפשי בדגש על שילוב פסיכותרפיה פסיכודינמית ופסיכיאטריה עם רפואה סינית מסורתית, גוף ונפש וגישות ברוח התרגול הבודהיסט בבית-החולים ובמסגרת ה'חברה הישראלית לרפואה משלימה ומשלבת'. מתרגל טאי צ'י ומדיטציית ויפאסנה.

על העורכת:

עדי כהן, פסיכולוגית רפואית מומחית מדריכה, עובדת לפי מודל אינטגרטיבי ממוקד גוף, סכמות ויחסים. מובילה את תכנית ההתמחות בפסיכולוגיה רפואית ב'בית קוגנטיקה'. מייסדת שותפה של 'בית הספר לפסיכותרפיה מבוססת מחקר ומצוינות קלינית'. מנהלת ועורכת ראשית ב 'קומה השישית' – מרחב מפגש, למידה ותרבות לאנשי מקצועות הטיפול והרפואה ובית הוצאה לאור. בוגרת התוכנית התלת-שנתית לפסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח-מערב באוניברסיטת ת"א בשיתוף מכון דמו"ת.