היכל המראות של ה mirroring :
על מראה, שיקוף ופניו השונים של ה mirroring בטיפול הנפשי
אפיקים – מדרשה להוראת פסיכואנליזה ברוח אינטגרטיבית
מכון מפרשים לחקר והוראת הפסיכותרפיה
ביה"ס למדעי ההתנהגות, במכללה האקדמית תל אביב יפו
שמחים להזמינכם
ליום עיון – במכללה האקדמית תל אביב-יפו
היכל המראות של ה mirroring :
על מראה, שיקוף ופניו השונים של ה mirroring בטיפול הנפשי
ביום שישי 28.10.2021 בין השעות: 9:00-13:30
יום העיון יתקיים פנים אל פנים במכללה האקדמית תל-אביב יפו
( קיימת גם אפשרות של השתתפות ביום העיון מרחוק באמצעות הזום )
עלות: 150 ₪ לאנשי מקצוע, 90 ₪ לסטודנטים ומתמחים
מושג ה mirroring עבר גלגולים רבים לאורך היסטוריית התפתחות הרעיונות בפסיכואנליזה. ממושג משני לעומת ה'פירוש' עבר ל'מרכז הבמה' של הרעיונות והפרקטיקות בתוך הפסיכואנליזה ובגישות נוספות.
יום העיון יסקור את משמעויותיו השונות של מושגי המראה וה- mirroring מפרספקטיבה אינטגרטיבית. החל מהפסיכואנליזה הקלאסית על זרמיה השונים (ויניקוט, קוהוט ולאקאן), בפסיכואנליזה העכשווית (תאוריית מנטליזציה) ובהמשך מנקודות מבט נוספות כמו אנליזה קבוצתית, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (DBT) וגישות הומניסטיות (כגון, EFT). נבחן כיצד השתנות המושג משקפת שינויים בזרם הפסיכואנליטי ומחוצה לו. נדון בהשוואה בנוגע לתפקיד ההתפתחותי של ה mirroring בגישות השונות, וכן נעסוק בגילויים המגוונים של ה mirroring השונים בעבודה הקלינית. לקינוח, נערוך נסיון ונזמין את המרצים להדגים התערבות של מירורינג עפ"י הגישה ביחס למרצה.ים האחרים.
תכנית היום:
8:30-9:00 התכנסות
9:00-10:15 ברכות: ד"ר שרון זיו ביימן – מנהלת מכון מפרשים
פתיחה: ד"ר מור שחורי-סטאל
ד"ר קרינה גולדברג: לראות, להיראות ולהראות – מבטה של פסיכולוגית העצמי
ד"ר אילן ברנט: פנים אל פנים – על תפקיד הראי, השיקוף וההשבה בחשיבתו של ויניקוט.
מירורינג בין המרצים
10:15-10:45 הפסקה
10:45-12:15
אסנת כהן- גנור: לכאוב בכאבו, לשמוח בשמחתו – ה mirroring כגשר בין התוך-אישי לבין-אישי בטיפול זוגי ממוקד רגש (EFT)
פרופ' אורי הדר: דמות המראה – אשליית המתוק והנורא אצל לאקאן
נעמה גרינולד: הרקימה של ה mirroring המנטליסטי
מירורינג בין המרצים
12:15-12:45 הפסקה
12:45-13:45
ד"ר אבי ברמן: קרובים בנפש ואורחים לא קרואים – השתקפותם של 'אני' ו'לא אני' באולם המראות של האנליזה הקבוצתית
ד"ר יפעת כהן: לדרקולה אין השתקפות במראה – שיקוף, תיקוף ודיאלקטיקה בטיפול DBT בהפרעת אישיות גבולית
מירורינג בין המרצים
אודות ההרצאות והמרצים
לִרְאוֹת, לְהֵירָאוֹת, לְהַרְאוֹת - מבטה של פסיכולוגיית העצמי
"הכל חייבין בראייה" בבלי, חגיגה, ב, ע"א
המראָה של פסיכולוגיית העצמי הפסיכואנליטית גילתה עצמה לקוהוט בקליניקה כהעברה - העברת־מראה. ממנה המשיג כי אל מול הזרמה של נראות (mirroring) על ידי זולתעצמי מראֶה נתפתח עם חווית עצמי אסרטיבי ובריא, נקבל תוקף והכרה לייחודיותינו. בהעדרה של הנִראות עלולה חווית ההתקיימות שלנו להתערער עד להישאבות אל מצבים ארכאיים המשבשים את לכידות העצמי־גוף שלנו ומאיימים בפירוקינו.
כל אדם זקוק להיות נראה, היותינו נִראים – מכונן אותנו, מאפשר לנו להיות מי שהננו, מאפשר לעצמיותינו להיות. אך מעבר לכך, כל אדם יכול להיות רואה, בהיותינו רואים – אנו מכוננים את הזולת, מאפשר לו.ה להיות מי שהינם, מאפשר לעצמיותם להיות. בכך מציעה לנו פסיכולוגיית העצמי הפסיכואנליטית כי צורך קיומי בסיסי הינו גם אפשרות אתית לאנושות כולה.
דר׳ קרינה גולדברג Ph.D- פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית מנחה, מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו. חברה איגוד ישראלי לפסיכולוגיית העצמי וחקר הסובייקטיביות. חברת ועדת היגוי בתכנית רוח אדם - הכשרה פסיכואנליטית-בודהיסטית. חברה במועצת האיגוד הבינלאומי לפסיכולוגיית העצמי הפסיכואנליטית.
פנים אל פנים- על תפקיד הראי, השיקוף וההשבה בחשיבתו של ויניקוט
ויניקוט, בעבודתו המאוחרת, 'תפקיד הראי של האם והמשפחה בהתפתחותו של הילד' שואל: "מה רואה התינוק כשהוא מסתכל בפני האם?" בהרצאה אדון במהלך פורץ-הדרך שעשה ויניקוט דרך ניסוח שאלה זו, המתווה ציר התפתחותי שאינו דחפי, בו יש הכרה בחשיבות הראשונית של המבט ההדדי במפגש פנים אל פנים בין התינוק לאם. פני האם אשר מבטן קשור באמצעות הזדהותה, למה שהאם רואה בתינוק, מהוות עבור התינוק ראי, המאפשר לו באופן יצירתי את החיפוש ואת המציאה של העצמי. באופן זה, העצמי מתהווה בתוך ההחזקה האימהית כתופעה מעברית, אשר מבשרת את השימוש המאוחר יותר בראי הקונקרטי ובמראות אנושיות מגוונות, המספקות לעצמי חוויה מתרחבת ומעמיקה של ממשות. אתייחס גם לחשיבותן של חוויות פואטיות ואסטטיות בהן הסביבה נחווית כמראה המהדהדת את עצמיותנו. לבסוף אדון בהשלכות שיש לתפיסות אלה להבנת הפרעות בהן חל שיבוש בתפקיד הראי של האם, ולמשמעויות הנרחבות שיש לכך על הנוכחות של המטפל. אדון גם בטכניקה הטיפולית של ויניקוט, בה ניתן מקום מרכזי ל'שיקוף בחזרה' ול'פירוש המשיב', במקום פרשנות סימבולית.
ד"ר אילן ברנט הוא פסיכולוג קליני; פסיכואנליטיקאי מנחה ומורה במכון ובחברה הפסיכואנליטית בישראל; מורה במסלול הלימודים המתקדמים ’ויניקוט, ביון, והעצמאים בפסיכואנליזה – פורצי דרכים‘ בתכנית לפסיכותרפיה שבפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, במרכז ויניקוט בישראל, ובמרכז הלימודים של החברה הפסיכואנליטית; בעל קליניקה פרטית למבוגרים ומתבגרים בקרית אונו.
לכאוב בכאבו לשמוח בשימחתו – mirroring כגשר בין התוך-אישי לבין-אישי בטיפול זוגי ממוקד רגש (EFT)
mirroring מופיע בטיפול ממוקד רגש (EFT) הן כשלב בעבודה והן כטכניקת התערבות. שלב המירורינג הוא השלב הראשון בטיפול בו המטפל מסייע למטופל לזהות דפוסי ויסות רגש וטריגרים שעולים בכאן ועכשיו של חדר הטיפול. כטכניקה המירורניג נשען על ההמשגה הרוג'ריאנית וביחד עם התיקוף הוא בעל עוצמה רבה בתהליך הריפוי. בגישה טיפולית ממוקדת רגש הריפוי מתרחש דרך יצירת תנאים המאפשרים להרגיש רגש עוצמתי, שקשה לחוותו לבד, ולקבל עליו תגובה השונה מזו שהתקבלה בעבר ((memory reconsolidation. המירורינג מופיע כאמפטיה ראדיקלית כלפי סייקלים (Cycles) של רגולציה ריגשית, אותם המטופלים משחזרים שוב ושוב ביחסים הממשיים וב'כאן ועכשיו' שבחדר הטיפול. השיקוף מתרחש הודות לכניסתו של המטפל ל'נעלי המטופל' מבחינת experience within . מצב זה מהווה גם תשתית חיונית ליצירת התקשרות בטוחה.
בהרצאה אציג את האופן בו השיקוף נצבע באיכויות הקשורות לעולם הרגש: עבודה עם הגוף, שימוש באמפתיה ראדיקלית ויצירת responsiveness. כמו כן, אגע באופן בו המטפל בטיפול הזוגי מסייע לבני הזוג לפתח בעצמם טכניקות של מירורינג, responsiveness והיות עם.
אוסנת כהן-גנור פסיכולוגית קלינית, חלוצת הטיפול הזוגי ממוקד הרגש (EFT) בארץ. מטפלת ומדריכה מוסמכת מטעם ICEEFT. מרצה ומנהלת אקדמית של יחידת ההוראה לטיפולים ממוקדי-רגש במכון מפרשים במכללה האקדמית ת"א-יפו. עוסקת בהטמעת הגישה במגוון הקשרים טיפוליים (כגון, טיפולים זוגיים ומשפחתיים). מדריכה ומטפלת בקליניקה פרטית ברמת-השרון ביחידים וזוגות תוך אינטגרציה בין טיפול ממוקד רגש וחוויה (EFT;AEDP) לבין עבודה עם מיניות הגישה ההתייחסותית ועוד.
דמות המראה ואשליית המתוק והנורא אצל לאקאן
הזיהוי של עצמנו במראה, לפי לאקאן, מאפשר קפיצת דרך נחשונית בהתפתחות הזהות האישית. לראשונה תופס את עצמו הילד בתור שלמות אחת ויכול להתחיל בתהליכים יוצרי זהות. הפעוט מתמלא באושר מול הפנים הניבטות אליו. דא עקא, הוא גם מאבד את האינטימיות של הקשר עם גופו וגם נכנס ליחסי תחרות עם כל מי שמספיק דומה לו. השונות נעשית בלתי נסבלת והזולת, כפי שאמר זאת סארטר, נעשה גיהינום. הפעוט נכנס לתקופה של טנטרמים שמהם הוא מצליח להשתחרר רק כשהדיבור מוציא אותו מהכלא של עולם המראות.
אורי הדר הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב (אמריטוס) ובמרכז האקדמי רופין, שם הוא כיהן כראש התכנית לפסיכולוגיה קלינית גרונטולוגית. למד לתואר ראשון ושני באוניברסיטת תל אביב ולתואר שלישי באוניברסיטת לונדון. שטחי העניין שלו כוללים פסיכואנליזה, תקשורת לא-מילולית וייצוג מוחי של שפה טבעית. פרסם שלושה ספרים על פסיכותרפיה פסיכואנליטית בהם שילב בין הגישה ההתייחסותית לגישה הלאקאניאנית.
הרקימה של ה mirroring המנטליסטי
למושג ה mirroring תפקיד מרכזי בתאוריית מנטליזציה ובטכניקה ב MBT(טיפול מבוסס מנטליזציה). השיקוף המנטליסטי הוא תנאי להתפתחות היכולת לויסות רגשות וכן להתפתחות תחושה של היות agent – החויה של עצמי כמחולל את חיי, וכמקור למוטיבציה ולהתנהגות של עצמי. זאת לעומת תחושה של היות קורבן או מופעל מנסיבות סביבתיות. השיקוף המנטליסטי הינו גם חיוני ליכולת המתפתחת של הכרה באחר כבעל mindהשונה משלי.
המירורינג המנטליסטי מורכב משני רכיבים מהותיים. הראשון, שיקוף מדוייק של הרגשות של הילד/המטופל, והשני marked mirroring – סימון של המטפל שהוא מצד אחד מחובר רגשית לאיכות של החוויה של המטופל, ומצד שני, אינו מתערבב בה, אלא מצליח להחזיק בתודעתו את היותם שני סובייקטים שונים.
בהרצאה אציג ואדגים את המירורינג המנטליסטי על רכיביו השונים, ואפרוש את תפקידיו החיוניים בהתפתחות הנפשית. בנוסף, אבאר את מקור ההתנגדות של פרופ' פונגי וחבריו לפירוש הפסיכואנליטי ולכל התערבות החותרת לחשיפתו של הלא מודע של המטופל, ואת המרכזיות של השיקוף במקומו.
נעמה גרינולד, פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית קבוצתית. עוסקת בפסיכותרפיה בקליניקה בירושלים ובייעוץ ארגוני. מרכזת מדרשת אפיקים שבמכון מפרשים באקדמית תל אביב יפו להוראת פסיכואנליזה ברוח אינטגרטיבית. מרצה באוניברסיטה העברית במגמה החינוכית-קלינית של הילד ובבית הספר הספר למדיניות ציבורית. מאמריה עוסקים בתאוריית מנטליזציה ובחיבור בין התחום הקליני למערכתי.
קרובים בנפש ואורחים לא קרואים: השתקפותם של "אני" ו"לא-אני" באולם המראות של האנליזה הקבוצתית.
באנליזה הקבוצתית ישנן שתי משמעויות עיקריות להימצאותם יחדיו של משתתפים בטיפול קבוצתי. האחת, המפגש האמיתי המתהווה עם האותנטיות ההולכת וגדלה של אחרים על אחרותם. המשמעות השנייה, היותם של המשתתפים האחרים מראות שבהן משתקף כל אחד מהם על היבטיו השונים. המשמעות הראשונה מתייחסת לעולם הבין אישי בעוד המשמעות השנייה מחזירה את המשתתף לעולמו התוך אישי.
Mirroring על פי האנליזה הקבוצתית קיבל משמעות נוספת על זו של וויניקוט וקוהוט. הזולת כמראה, טוען פוקס, הוא הנוכחות, בכאן ועכשיו, של ההיבטים אותם המטופל דוחה מעצמו ומעדיף לייחס אותם לאחרים. כל משתתף מוצא את עצמו פוגש באחרים גם את התאומים שלו, קרוביו בנפש, וגם את מי שהוא מעדיף שלא למצוא בעצמו – האורחים הלא קרואים. הטיפול מתרחש בתוך החוויה המורכבת של דמיון ושוני. ההרצאה תכלול המשגה של הרעיון הזה בליווי דוגמאות. בכוונתי לקשר אותה גם לחשיבה בת זמננו אודות מצבי עצמי וחוויית ה"אני" וה"לא אני" כפי שמציע ברומברג למצבים דיסוציאטיביים. בהמשך לרעיונותיו של ברומברג, נוכל להתבונן במשתתפים בקבוצה כאולם מראות של מצבי עצמי של כל אחד מהם ושל השיח שנוצר ביניהם.
אבי ברמן (PhD), פסיכולוג קליני, מדריך, פסיכואנליטיקאי, אנליטיקאי מנחה ואנליטיקאי קבוצתי.
חבר במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו ובמכון הישראלי לאנליזה קבוצתית. יוזם ויו"ר ראשון
של המכון הישראלי לאנליזה קבוצתית. ממייסדי עמותת "בסוד שיח" לגישור בין קבוצות
בקונפליקט. ראש התכנית לטיפול קבוצתי בתוכנית לפסיכותרפיה של אוניברסיטת תל אביב. מורה
ומדריך במוסדות אלה. כותב משותף של הספר "קורבניות, נקמה ותרבות הסליחה" (יחד עם מרים
ברגר ואיון אורליץ'). עורך משותף של הספר Sibling Relations and the Horizontal Axis
in Theory and Practice יחד עם סמדר אשוח.
לדרקולה אין השתקפות במראה - טיפול בהפרעת שיקוף, תיקוף ודיאלקטיקה בטיפול (DBT) בהפרעת אישיות גבולית.
"כמה נורא יכול להיות להביט במראה ולא לראות דבר" (וויניקוט, 1974).
דמותו של דרקולה בנובלה של סטוקר (1897) יכולה לשמש מודל להבנת המורכבות של הפרעת אישיות גבולית. הנובלה חצויה בין האימה לתשוקה, בין זר למוכר, בין מזרח ומערב, בין רע לטוב, בין שמרנות למיניות פרברטית פרועה. זהותו של דרקולה עצמו הנמצאת בין נשיות לגבריות ובין חיים למוות, יכולה להוות מטאפורה למהות ההפרעה העמוקה בעצמי.
כיצד מחברים בין הניגודים? את מה משקפים כאשר שום איכות איננה עקבית? מהי מטרתו של השיקוף? הטיפול הדיאלקטי התנהגותי, מיסודה של מרשה לינהן, מציע חיבור דיאלקטי בין קבלה לשינוי ובין הניגודים המתעתעים של הרגשות, המחשבות והמעשים המשתנים כהרף עין. באישיות הגבולית העדר השתקפות נתפס כהעדר סביבה מתקפת. החוויה הפנימית היא של נטישה, לא נראות ולא מובנות. התנהגויות קיצוניות מופיעות מתוך הצורך העצום להראות, ולפיכך התיקון הוא בשיקוף ובתיקוף (mirroring and validation).
בהרצאתי אתייחס בקצרה להעדרה של ההשתקפות באישיות הגבולית, כפי שבא לידי ביטוי בנובלה האלמותית, אתאר בקצרה את גישת ה-DBT, ואתייחס להתערבויות של שיקוף, ולידציה ופתרון בעיות המקיימות בניהן יחס דיאלקטיקה, ומהוות כלי התערבות מרכזיים בטיפול יעיל זה.
ד"ר יפעת כהן, פסיכיאטרית מומחית לילדים ונוער ופסיכותרפיסטית. הקימה וניהלה עד לאחרונה את מכון 'אופק' –מרכז לטיפול ולימוד DBT. ניהלה מרפאת בריאות הנפש של משרד הבריאות, הרצתה והדריכה בחוג ללימודי המשך של פסיכיאטריה של הילד והמתבגר ובחוגים נוספים באוניברסיטת ת"א. מרכזת תחום DBT במכון מפרשים לפסיכותרפיה בגישה אינטגרטיבית שבמכללה האקדמית תל-אביב יפו. מלמדת ומדריכה בגישת DBT ובמודל 'ההורות הדיאלקטית' שפיתחה במסגרות אקדמיות, ציבוריות ופרטיות.
מנחת יום העיון: ד"ר מור שחורי -סטאל, פסיכולוגית קלינית. מרצה ומדריכה במכון מפרשים לחקר והוראת הפסיכותרפיה במכללה האקדמית ת"א-יפו, במסלול הלימודים המתקדמים ’ויניקוט, ביון, והעצמאים בפסיכואנליזה – פורצי דרכים‘ התוכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל-אביב, במחלקה לפסיכולוגיה קלינית במרכז האקדמי רופין, במסלול לפסיכותרפיה פסיכואנליטית במכללת לוינסקי וב'אסכולות' מטעם האוניברסיטה הפתוחה. חוקרת ומרצה בתחומים של פסיכותרפיה, שכול ואובדן והתמודדות עם גירושין במשפחה. עמיתה במרכז לאובדן, שכול וחוסן נפשי, אוניברסיטת חיפה.