כשההקשבה פונה פנימה: מבט אל משאבים דרך הפוקוסינג

אנחנו, המטפלים, רגילים להפנות את ההקשבה אל המטופלים שלנו – להקשיב למילים, לרגשות, לגוף וליחסים הנרקמים בתוך המפגש הטיפולי. ההקשבה היא כלי מרכזי בעבודתנו. היא מופנית אל המטופל, אל הקשר הטיפולי, ולעיתים אל מה שמתרחש בתוכנו במהלך המפגש.

בתקופות של עומס מתמשך, אי־ודאות ומפגש יומיומי עם מצוקה קשה וטראומה, חשוב ליצור גם מרחב שבו ההקשבה יכולה להיות מופנית במלואה אל המטפל עצמו.

במפגש נבחן מה פירושה של הקשבה הפונה פנימה – היכולת להיות בנוכחות עם החוויה שלנו, להקשיב למה שמתהווה בגוף עוד לפני שקיבל מילים, ולשהות בפתיחות ובסקרנות עם המשמעויות העולות מתוכה. מתוך עולם הפוקוסינג נבחן כיצד דרך הקשבה זו עשויה להרחיב את היכולת לשאת מורכבות ואי־ודאות, לטפח יכולת לוויסות עצמי, ולאפשר התארגנות פנימית חדשה גם לנוכח מצבי דחק מתמשכים.

המפגש ישלב התנסות חווייתית עם התבוננות מקצועית, ויציע הזדמנות לעצירה ולהעמקת ההקשבה לעצמנו – לא רק כרווחה אישית, אלא כחלק מן היכולת שלנו להמשיך להיות נוכחים ומכוונים בתוך המעשה הטיפולי.