מפגש 14: שיחה עם ג'יי גרינברג – הקול העצמאי בפסיכואנליזה האמריקאית

חושבים כאן ועכשיו

בעריכת והנחיית פרופ' ענר גוברין וד"ר שרון זיו ביימן 

מפגש 14: שיחה עם ג'יי גרינברג – הקול העצמאי בפסיכואנליזה האמריקאית

מפגש 14: שיחה עם ג'יי גרינברג – הקול העצמאי בפסיכואנליזה האמריקאית

חושבים כאן ועכשיו

פרופ' ענר גוברין וד"ר שרון זיו ביימן 

בשיחה עם פורצי דרך בפסיכותרפיה בהנחיית פרופ' ענר גוברין וד"ר שרון זיו ביימן


ג'יי גרינברג – הקול העצמאי בפסיכואנליזה האמריקאית  


השיחה תתקיים בשפה האנגלית 

ביום ראשון 9 בינואר, בין השעות 19:30 – 21:15


ג'יי גרינברג וסטיבן מיטשל נחשבו לשניים מהמעצבים החשובים של המהפיכה ההתיחסותית בארצות הברית.  ספרם פורץ הדרך של גרינברג ומיטשל, "יחסי אובייקט בתיאוריה הפסיכואנליטית "(1983), הוא ציון דרך חשוב בהיסטוריה של הגישה ההתיחסותית. הספר זכה להצלחה רבה והפך לספר קלאסי שסימן את תחילת המהפכה של הגישה ההתיחסותית.  

מיטשל הקים את התנועה ונותר מחויב במידה רבה לרעיונות הפסיכואנליזה הבין-אישית, הוא האמין שתיאוריה המשלבת את רעיונותיהם של תיאוריטיקאים התיחסותיים יכולה להחליף את תפיסת הדחף הביולוגית של פרויד. לעומתו, גרינברג פנה לדרך עצמאית משלו. הוא חתר לשזור את הגישה ההתיחסותית עם חוכמת המחשבה הפסיכואנליטית המסורתית. הוא חשש שהגישה ההתיחסותית הופכת לממסד דכאני הנוקט בדרכים שאותן ביקרה. ההתיחסותיים מנסים, כך כתב, "לפתח מתודולוגיה פסיכואנליטית אחידה שאותה הם מנסים להחיל על כל האנליטיקאים, על כל המטופלים ועל כל הדיאדות". 

מאז שנפרד ממיטשל, גרינברג מיצב את עצמו כמומחה המשמעותי ביותר לפסיכואנליזה השוואתית. הוא הפך לפרשן מאיר עיניים ומתוחכם על תורת השדה, תיאוריית קליין, תיאוריית ביון, טראומה, ביטוי בפעולה ומושגים רבים אחרים. גרינברג הוא התומך הנלהב ביותר לשיח פתוח שרק הוא, לדעתו, יעניק לפסיכואנליזה חיות ויצירתיות.

ניתן, אם כך,  לראות בגרינברג כמייצג את "הדרך העצמאית האמריקאית", בדומה לקבוצה העצמאית של ויניקוט שסירבה לבחור בין מלאני קלייו ואנה פרויד.   


בשיחה זו, ענר גוברין ושרון זיו-בימן ישוחחו עם ג'יי גרינברג על גישתו האחרת לגישה שניסתה להיות אחרת: 

מדוע עזב את המהפכה בתחילת דרכה? 

במה גישתו שונה ודומה לגישה ההתייחסותית? 

מה היו נקודות המחלוקת בינו לבין סטיבן מיטשל? 

מה משנה את המפגש האנליטי, וכיצד ניתן לשלב בעבודה הטיפולית בין רכיבים קלאסיים "ישנים וטובים" לבין רכיבים עכשוויים יותר? 

איזה מקום צריך לתפוס ביטוי בפעולה enactmenet ופרשנות בתהליך הטיפולי. 


ג'יי גרינברג הוא חבר סגל ואנליטיקאי מדריך במכון ויליאם אלנסון וייט בניו יורק. הוא חיבר במשותף עם סטיבן מיטשל את Object Relations in Psychoanalytic Theory,  וOedipus and Beyond: A Clinical Theory גרינברג הוא מחברם של יותר מ -80 מאמרים העוסקים בסוגיות של תיאוריה פסיכואנליטית, פרקטיקה קלינית, וההיסטוריה של הפסיכואנליזה. 

גרינברג כיהן כעורך Psychoanalytic Quarterly בין 2011 ל-2020. לפני כן היה עורך צפון אמריקה של International Journal of Psychoanalysis  (2007-2010) ועורך Contemporary Psychoanalysis (1994-2001). הן בעבודת העריכה שלו והן בכתיבתו שלו הוא אימץ גישה של פסיכואנליטית השוואתית, החל בספרו עם מיטשל מ 1983 ועד להשוואות בין גישות שונות בחלקים שונים של העולם. 

 המפגש התקיים ב:

09/01/22 19:30-21:15